<h1>סמ"ק מצוריך סימן ע"ט</h1>
<h2>דף טז:</h2>
שלא להשהות נקביו כדדרשינן מניין למשהה נקביו שעובר בלא תעשה שנאמר [ויקרא כ'] לא תשקצו את נפשותיכם. ובכלל זה [יש] שלא יאכל דבר מאוס. [ואפילו אינו מיאוס כי אם בעיניו יש לו ליזהר]א) ב). א)0אמרינן בפרק אילו הן הלוקין [מכות י"ז] מי ששותה מים בכלים המאוסים כגון בכלי זכוכית של מקיז דם וכיוצא בהם עובר משום אל תשקצו את נפשותיכם, ומטעם זה יש ליזהר מכל מאכלים ומכל משקים שהם בכלים או שנתערב בו דבר מאוס. עכ"ל סמ"ג. [דין מקיז דם. לאחר הקזה שוהה מעט ושותה ואחר כך יעמוד משום דהמקיז דם ועמד מיד הוי אחד מן הה' דברים הקרובים למיתה יותר מן החיים ומשום הכי צריך לישב מעט ולשתות מעט מיד, אבל באכילה טוב להמתין עד [שיעור] חצי מיל ואם רוצה לצאת חוץ לבית יטעום מיד קודם דאי לא טעים ונפיק אי פגע בשיכבא [פי' מת] ירקי אפי ואם פגע במאן דקטיל נפשא מיית ואי נגע בדבר אחר פי' חזיר מסתכן משום דבר אחר [פי' מצורע]. וימים שטוב בהם להקיז דם הוו אחד בשבת ורביעי בשבת וערב שבת אבל בשיני ובחמישי לא לפי שבית דין של מעלה ושל מטה שוין כאחד ובשלישי לא דקיימא מאדים בזווי ולא משו בה עלמא כמו בערב שבת, רביעי שהוא רביעי בחדש או רביעי בשבת שהוא י"ד לחדש או רביעי בשבת דליכא שלושה ימים עד ראש חדש או רביעי בשבת שהוא כ"ד בכולהו איכא סכנה. וכן אחר שנכנס ראש חדש עד יום רביעי איתא סכנתא, וכן בכל מעלי יומא טבא אין להקיז גזירה אטו ההוא יומא טבא דעצרת דנפיק זיקא דשמיה טבוח. עכ"ל בפרק מפנין (שבת קכ"ט)]. ב)0וכשאדם שותה מים שהובאו מן הנהר צריך לשפוך קצת מן המים לחוץ קודם שישתה. ולאחר שתיה כמו כן אם יש בני אדם אצלו מפני המיאוס, ואומרים בשם רבינו יהודה החסיד שיש שעה אחת בשבט מי ששוחט אווזות באותה שעה ימות באותה שנה ולכך נזהרים שלא לאכול אווזות בכל חדש שבט שמא יבא לשחוט באותה שעה, תשב"ץ. ואין לעשות כף מן הלחם לאכול אלא אם כן שיאכל מן הכף מעט כדאמרינן במסכת סופרים אין אוכלין אוכלים באוכלים אלא אם כן שיאכל הפת עמהם, וגם אין לחתוך בשר על הלחם שלא יהא נמאס, לשון תשב"ץ [סי' תקמ"ט].
